מוכר הכעכים

סיפורו של ’יוסל’ מוכר הכעכים

"יוסל מוכר הכעכים", כך קראו לו בעיירתו הקטנה. פרנסתו של יוסל היתה ממכירת כעכים טריים. כל בוקר היה יוצא עם כעכיו הטריים ולשוא תר אחר קונים. לזאת קשה לקרוא "פרנסה", מסחרו של יוסל  בכעכים הכניסה לו אך מעט כסף, וקומץ זה לא השביע את פיותיהן הרעבים של ילדיו. בשל כך, ניסה יוסל, מידי פעם, להשלים מעט את הכנסותיו על-ידי עבודות מזדמנות בבתי היהודים שבעיירה הקטנה; לקראת חג הפסח היה מנקה את דירותיהם של שכניו ומסייד אותם. אולם, כל זאת עדיין לא הספיק בכדי לפרנס את המשפחה, ובלית ברירה נרתמה גם האשה לעזרה והיתה מכבסת בגדים עבור בעלות-בית אמידות.

 

היה זה באחד הימים של "ימי בין המצרים". מצבו של יוסל בכי רע. בימים אלה ממעטים האנשים לקנות כעכים, איש אינו  מסייד את דירתו וב"תשעת הימים" אף לא מכבסים. ביתו של יוסל ריק מכל והילדים רעבים ללחם. מסתובב יוסל בשוק, כשלבו כבד עליו. מה יעשה? כיצד ישוב הביתה בידיים ריקות?

 

לפתע, נפלה בשוק מהומה גדולה וכל האנשים החלו לרוץ לכיוון אחד. כששאל לפשר המהומה נודע לו כי הצדיק המפורסם, רבי זושא מאניפולי הגיע לעיירה ואנשים רבים נדחקים סביב העגלה של הצדיק, כדי לקבל את עצתו וברכתו הקדושה. 

 

כולם נדחקים ויוסל המסכן עומד לו מן הצד. הוא אינו נדחק ואינו ניגש. אין לו ולו פרוטה אחת כדי לתת לצדיק "פדיון" לצדקה, ובכלל, חשב ביאוש, מה תועיל לו ברכת הצדיק... כך עומד לו יוסל בצד שקוע בהרהורים. לפתע שומע יוסל את הצדיק קורא: "ר יוסף, ר' יוסף, בוא הנה בבקשה!"

 

חושב יוסל לעצמו "שמי באמת יוסף, אך כנראה ,שלא לי קורא הצדיק לגשת. וכי אני היוסף היחידי פה בשוק? בוודאי שלא אלי מתכוון הצדיק"... וכן, אנשים אחדים ששמם יוסף, החלו להידחק ולגשת לעבר עגלתו של רבי זושא. אולם, משראה אותם הצדיק, אמר: "לא, אינכם יוסף אליו התכוונתי"

 

רבי זושא שואל בקול: "האם אין כאן עוד יוסף?

 

כעת, הבין יוסל, כי הצדיק מתכוון אליו ובהיסוס רב פילס לעצמו דרך לעבר עגלתו של הצדיק.                    

 

"שמי יוסף... יוסל", אמר בביישנות. 

 

"הא, כן, כן, אותך אני מחפש", אמר הצדיק, הושיט את ידו ואחז בידו של יוסל.

 

"הגד נא לי, ר' יוסף, מה בנוגע לפרנסה?"

 

"רבי, כרגע אין לי פרנסה, אך אני מקווה שה' יעזור לי ולא יעזוב אותי", השיב יוסל לצדיק בקול עצוב.

 

"בוודאי, בוודאי" השיב הצדיק, "אם יש ליהודי בטחון בה', הרי הוא לא יעזוב אותו ולא יטוש אותו". באומרו זאת צווה הצדיק לשמשו להוציא בקבוק יין ולמזוג כוסית ל"ר' יוסף". 

 

יוסל ברך "בורא פרי הגפן", טעם מן היין ואמר, "לחיים, רבי!"

 

"לחיים ולברכה!" השיב הצדיק בקול מלבב.

 

כאשר סיים יוסל לשתות את היין, שאל אותו הצדיק: "היודע אתה, מהן ראשי התיבות של 'גפן'? ומבלי לחכות לתשובתו המשיך הצדיק והסביר: "ג" - גוף בריא (געזונט באידיש), "פ" - פרנסה וה"נ" - נחת. יברך אותך ה' שיהיו לך כל השלשה האלה בשפע. הגד לי, בבקשה, האם יש בביתך קופת צדקה?"

 

"כן, רבי, יש לי קופה, אבל כעת, לצערי, היא ריקה לגמרי", השיב בעוגמה.

 

הצדיק הוציא מכיסו שלוש מטבעות כסף, נתנם ליוסל ואמר: "שים מטבעות אלו בקופת הצדקה שלך. מחר בבוקר תוציא שתיים מהם. מטבע אחת תתן לצדקה ובמטבע השניה תחייה את בני משפחתך. כך תעשה, מעתה ואילך, מידי יום ביומו, מלבד שבתות וחגים, כמובן. אך תשים לב לא להשאיר את הקופה ריקה. קח כמה שאתה צריך, אבל, תדאג לכך שתשאר בקופה לפחות מטבע אחת"...

 

יוסל חזר לביתו שמח וטוב לב, ומיד ניגש למלא אחר הוראותיו של הצדיק, הוא הכניס את מטבעות הכסף לתוך קופת הצדקה. למחרת הוציא שתיים מהן. מטבע אחת נתן לצדקה ובמטבע השניה קנה מצרכי-מזון לבני משפחתו.

 

כאשר פתח את הקופה כעבור יום, מצא בה מספר ניכר של מטבעות כסף. הוא הוציא מלוא חופניים, מחצית נתן לגבאי הצדקה וביתרה קנה אוכל, ביגוד ונעליים לילדיו. כך עשה מידי יום והקופה לעולם לא התרוקנה.

 

במרוצת הזמן הפך "יוסל מוכר הכעכים" לעשיר מופלג ובעל-צדקה גדול, ברכתו של הצדיק התקיימה במלואה. עתה נהנה מבריאות טובה, מפרנסה ברווח וגם מנחת מילדיו.

 

יוסל חילק כסף רב לצדקה, אולם הדבר החביב עליו ביותר היה, לחלק מידי יום כעכים טריים לתלמידי ה"חדר" וכן לדאוג לילדים מסכנים ונזקקים בעיירה.

 

כשיוסל החל לנהל עסקים גדולים ומסועפים, הוא החליט כי שוב אין צורך לקחת כסף מהקופה, ,שחלה עליה ברכת הצדיק. לכן, לקח את כל הכסף שהיה בקופת הצדקה וחילקו לצדקה. מעתה ואילך הוא השתמש בקופה למטרה אחת ויחידה, מידי יום, לפני התפילה, היה משלשל לתוכה מטבעות לצדקה.

 

יוסל לעולם לא שכח את דברי הצדיק וכאשר היה מברך את ברכת "בורא פרי הגפן" בעת קידוש או הבדלה, תמיד זכר להודות לה' על חסדיו ועל שנתן לו בריאות, פרנסה, ונחת מהילדים...

שתף לחברים

שתף